<h1>בה"ג הלכ' עבודה זרה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
לפני אידיהם של גוים שלשה ימים אסור לישא וליתן עמהם, מלהשאילן ומלשאול מהם, מלהלוותן ומללוות מהם, מלפרען ומלפרוע מהם, רבי יהודה אומר נפרעין מהם מפני שהוא מיצר, אמרו לו אף על פי שמיצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן. ואסור למכור להם כל דבר שהוא לצורך אידם, ואסור לשגר לו דורון ביום אידו וביום הלולא של בנו. (ח'.) ואסור לאכול ולשתות עמו ביום אידו וביום שמחתו וביום שמחת בנו. הלולא שלו לא שנא קודם הלולא ולא שנא בתר הלולא. קודם הלולא מאימת, אמר רב פפי (ח':) מכי רמיין שערי באסיגתי, ולבתר הלולא אי אמר ליה מחמת הלולא עד כמה, אמר רב פפי עד תריסר ירחי שתא.
<h2>דף יא:</h2>
אמר רב חנין בר רב חסדא אמר רב חסדא ואמרי לה אמר רב חנין בר רבא אמר רב חמשה בתי ע"ז קבועים הם, אילו הן בית בל בבבל בית נבו בבורסיף תרעתא שבמבג צריפא שבאשקלון נשרא שבערביא. כי אתא רב דימי אמר הוסיפו עליהן ירוד שבעין בכי ונדבכה שבעכו, ר' דימי מנהרדעא מתני איפכא נדבכה שבעין בכי ירוד שבעכו. א"ל רב חנין בר רבא לרבא מאי קבועין, א"ל הכי אמר אבוה דאמך משמיה דרב קבועין הם לעולם, כולה שתא פלחי להו.
<h2>דף יב.</h2>
תנו רבנן עיר שיש בה ע"ז אסור להכנס לתוכה ולא מתוכה לעיר אחרת דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים בזמן שדרך מיוחדת לאותו מקום מותר. ישב לו קוץ בפני ע"ז לא ישוח ויטלנו מפני שנראה כמשתחוה לע"ז, ואם אינו נראה מותר. נתפזרו לו מעות בפני ע"ז לא ישוח ויטלם מפני שנראה כמשתחוה לפני ע"ז, ואם אינו נראה מותר. פרצופות המקלחות מים בכדנין לפני ע"ז לא יניח פיו עליהם וישתה מפני שנראה כמנשק לע"ז, כיוצא בו לא יניח פיו על גבי סילון וישתה מפני הסכנה מאי סכנא סכנת עלקא.
<h2>דף מא:</h2>
ולא מיבעיא עבודה זרה גופה דאסירא בהנאה עד דמבטיל להו דאיתמר עבודה זרה שנשתברה מאיליה רבי יוחנן אמר אסורה רבי שמעון בן לקיש אמר מותרת, רבי יוחנן אמר אסורה דהא לא בטלה, ר' שמעון בן לקיש אומר מותרת, בסתמיה בטולי מבטיל מימרא אמר איהי לנפשה לא אצלה לההוא גברא מצלה ליה, והילכתא כרבי יוחנן.
<h2>דף מב.</h2>
ואילו בר ישראל דאשכח עבודה זרה וזבנה מקמי דמבטיל לה גוי, אסירי דמה לעלם, שנאמר (דברים ז', כ"ו) ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו כל שאתה מחיה מהם.
והיכא דמשכח צורת דרקון ופסיק רישיה ולא ידיע אי גוי פסקיה אי ישראל פסקיה, שרי בהנאה, מאי טעמא, דהוה ליה ספק ספיקה וספק ספיקה לא גזרינן, דתניא ר' יוסי אומר מצא צורת דרקון וראשו חתוך ספק ישראל חתכו מותר בהנאה ודאי ישראל חתכו אסור, ש"מ כל ספק ספיקה לא גזרינן.
<h2>דף מב:</h2>
וכי אסיר ליה לאיתהנויי מן ע"ז עד דמבטל לה הני מילי היכא דאיתיה עילוי גושפנקא או על שירא או על מידי יקירא, אבל ודאי אשכח קומקמא או קידרא דצייר עלייהו עבודה זרה לא צריך לבטולה ושרי ליה לאישתמושי בגוויהו, דתנן רבן שמעון בן גמליאל אומר שעל המכובדין אסורין ושעל המבוזין מותרין, (מ"ג:) ואילו הן מכובדין ואילו הן מבוזין, אמר רב מכובדין למעלה מן המים מבוזין למטה מן המים, ושמואל אמר אילו ואילו מבוזין הן אלא אילו הן מכובדין שעל השירות ועל הנזמים ועל הטבעות. תניא כותיה דשמואל מכובדים שעל השירים ועל הנזמים ועל הטבעות, מבוזין שעל היורות והקומקמסין ושעל מחמי חמים ושעל הסדינין ושעל הספסלים ושעל המטבעות.
<h2>דף מג.</h2>
תנו רבנן איזו היא צורת דרקון, פירש ר' שמעון בן אלעזר כל שיש לו ציצין בין פרקיו, מחוי רבי אסי בין פרקי צואר. א"ר חמא ברבי חנינה הלכה כרבי שמעון.
<h2>דף מג:</h2>
תנו רבנן טבעת שחותמה בולט אסור להניחה ומותר לחתום בה, חותמה שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה, והוא שיש עליה צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון. מאי טעמא, משום חשדה דילמא אמרי קא סגיד לה.
<h2>דף מח:</h2>
לא ישב בצילה ואם ישב טהור, לא יעבור תחתיה ואם עבר טמא, היתה גוזלת את הרבים ועבר תחתיה טהור. זורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים אבל לא בימות החמה, ובחיזרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, רבי יוסי אומר אף לא ירקות בימות הגשמים מפני שהנויה נושרת והות להן לזבל. (מ"ט.) ההיא גינתא דאזבלה בזבל דע"ז, שלחה רב עמרם לקמיה דרבא יוסף כי האי גוונא מאי, א"ל הכי אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי דאפילו זבל דעבודה זרה נמי אסור בהנאה. (מ"ט:) נטל הימנה עצים אסורין בהנאה, הסיק בהן את התנור, אם חדש יותץ, אם ישן יוצן, אפה בהן את הפת, הפת אסורה בהנאה, נתערבה באחרות כולן אסורות בהנאה, רבי אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח, אמרו לו אין פדיון לע"ז. א"ר חייא בריה דרבה בר נחמני אמר רב חסדא אמר רב ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי הלכה כר' אליעזר, ואמרינן עלה ההוא גברא דאיערב ליה חביתא דיין נסך בחמריה אתא לקמיה דרבא חסדא א"ל זיל שקול ארבעה זוזי דמיה ושדי בנהרא ולישתרי לך בנהרא, אלמא הלכה כרבי אליעזר דאמר יוליך הנאה לים המלח.
<h2>דף מט:</h2>
גוי ששיפה עבודה זרה, לצרכו, היא ושפאיה מותרין, לצורכה, היא אסורה ושפאיה מותרין, ישראל ששיפה עבודה זרה בין לצרכו ובין לצרכה, בין היא בין שפאיה אסורין.
<h2>דף נב:</h2>
ומאן דמשכח גושפנקא או שירא דצייר עליה צורת חמה או צורת לבנה או ע"ז אסיר ליה לבר ישראל למישקליה ולאיתהנויי מיניה עד דמבטיל ליה גוי דידע בע"ז, דתנן נכרי מבטל ע"ז שלו ושל חבירו. ואי מבטיל ליה גוי קטן אי נמי בר ישראל לא בטלה, ואי לא מבטיל לה ארמאה לא בטלה ואסירה בהנאה ומיתבעי ליה למישדייה לים הגדול היכא דלא סלקא לעולם דתנן (מ"ב:) מצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון יוליך לים המלח. והיכי מבטל לה, כדתנן (נ"ג.) כיצד מבטלה, קטע ראש אזנה ראש חומטה ראש אצבעה, פחסה אף על פי שלא חיסרה ביטלה, רקק בפניה השתין בפניה גררה וזרק בה את הצואה הרי זו אינה בטלה, מכרה או משכנה רבי אומר בטל, וחכמים אומרים לא ביטל. ואי מבטיל לה גוי בעל כורחיה נמי בטלה דאמר רבה בר חנה אמר רבי יהושע בן לוי (מ"ג.) פעם אחת הייתי מהלך אחר רבי אלעזר הקפר ברבי בדרך מצא טבעת ועליה צורת דרקון מצא גוי קטן לא אמר לו כלום, מצא גוי גדול אמר לו בטלה ולא בטלה, סטרו ובטלה, ש"מ תלת, ש"מ נכרי מבטל ע"ז שלו ושל חבירו, וש"מ נכרי מבטל ע"ז על כורחו, וש"מ היודע בטיב ע"ז ומשמשיה מבטלה ושאין יודע בטיב ע"ז ומשמשיה אין מבטלה.
<h2>דף נג:</h2>
וע"ז דישראל אינה בטילה לעולם ואסירה בהנאה לעולם, ואע"ג דמבטל לה גוי אסורה, ולית לה תקנתא אלא גניזה, דאמר רב יהודה אמר רב ישראל שזקף לבנה להשתחות לה ולא השתחוה לה ובא גוי והשתחוה לה, אעפ"י שחזר וביטלה אסורה בהנאה מפני שנקנית לו לבר ישראל מתחילה נעשית ע"ז של ישראל וע"ז של ישראל אינה בטילה לעולם ואסורה בהנאה. א"ר יצחק (נ"ב.) מנין לע"ז של ישראל שטעונה גניזה שנאמר (דברים כ"ז, ט"ו) ושם בסתר קרי ביה ושים בסתר גנזה.
